רס"ן בנג'י הילמן

מתוך דברים שאמרתי לזכרו של בנג'י, באזכרה, במלאות 14 שנים לנפילתו | 16/07/2020

בנג'י,

קשה לנו פה בלעדייך. כבר עברו 14 שנים מאז שאתה לא איתנו. רציתי שתדע שאתה אצלי בלב בכל יום בחיים. אני זוכר את המפגש המשמעותי הראשון שלי איתך. זה היה בגוש קטיף. גדוד 51 תפס קו בתוך גוש קטיף מול פעילות פח"ע בחאן יונס. אני הייתי אז מ"מ צעיר. הציבו אותנו באזור תעשיה נווה דקלים. פיקדתי על מחלקת מסלול בגדוד 51. אתה היית כבר מ"פ ותיקה, רובאית ג'. בגלל האופי המיוחד שלך ובגלל שהמג"ד עשור סמך עליך מאוד, הוצבת יחסית רחוק מהגדוד – בגזרת רפיח/מורג ת"פ גדוד 13. שמך אגב, הלך לפניך כבר אז. החיילים אהבו אותך מאוד. רק בהמשך אגלה מדוע.

האירוע שהעצים את ההערכה שלי אליך, קרה בתחילת 2005, כמה חודשים לאחר שאנחנו כבר ממוקמים בגזרה, רץ דיווח בחמ"ל על אירוע במורג. שיירת ג'יפים של סמג"ד 13, לויוס, עלתה על מטען. הכח חיסל את המחבלים.

בתחקיר לאחר מכן ברור שמי שחיסל את המחבלים זה אתה. וגם פיקדת על כל אירוע החילוץ בקור רוח.

אלכס שוורצמן, חברי הטוב, היה המ"מ שהחלפתי בקו בגני טל, והוא עבר לשרת בפלוגה שלך כמ"מ. הוא סיפר לי על האירוע בפירוט. בקֶרב הלוחמים התהילה שמורה למי שהיה בהתקלות, ולכן ברור שהתרגשתי מאוד כשזכיתי לפגוש אותך באחד על אחד בפעם הראשונה. זה היה כשהגעת לנוהל קרב למארב חודר שפיקדתי עליו בגזרת חן יונס.

האמת שהמפגש הזה קרה בפוקס..

חודשיים לאחר האירוע בגזרה שלך במורג, הייתה התראה למנהרה התקפית חודרת שמיועדת לפיגוע תופת, לכיוון מוצב הDCO, המוצב שבאחריות הפלוגה שלי. מוצב שהגן על נווה דקלים. כמה חודשים לפני כן מנהרה אחרת התפוצצה במוצב ה'אורחן' ונהרג שם לוחם גבעתי, סמ"ר רועי ניסים ז"ל. הגדוד התחיל לבצע פעילות יזומה לקטיעת המנהרה שנראה כי התוואיי שלה הוא לכיוון אזור התעשייה נווה דקלים. התכנון היה לחפור עם באגר ו9D תעלה עמוקה סביב המוצב, ולשפוך פנימה מים ובכך למוטט את המנהרה, אם קיימת, אבל בכל פעם שהכנסו כלים הנדסיים לפעול – כדוגמת באגר ו9D ממוגנים הם חטפו טילי RPG מחולית נ"ט שארבה להם באחת מסמטאות של חאן יונס. הטנק והאכזרית שחיפו על הכניסה לא הצליחו לזהות את החוליה. באחד הניסיונות לחפור שם ה9D חטף טיל שחדר את המיגון שלו ופצע קשֶה את המ"מ של הצוות ההנדסי. בשלב מסוים בגיבוי של מפקד אוגדת עזה, שמואל זכאי, ומח"ט דרומית, אבי פלד, התקבל אישור לגדוד יבצע פשיטה רגלית לתוך השטח הבנוי בחאן יונס ולבצע מארב רגלי סמוך מאוד לסמטה שממנה עשוי להתבצע ירי נ"ט ע"י פעילי חמאס, שמנסים לסכל את פעילות ה9D. המבצע מורכב לכל הדעות. מכיוון שאנחנו היינו בגזרה של הDCO, נבחרתי לבצע את המשימה זאת על אף שאני מ"מ מסלול, צעיר ויחסית לא מנוסה. נוהל הקרב למבצע הזה נמשך כ10 ימים, במהלך הנוהל קרב הגיעו כל מיני מפקדים לתת עצות, מהמאו"ג דרך מח"ט דרומית, המג"ד וחלק מהמ"פים. בשלב מסוים גם אתה הגעת. יותר מכולם התרגשתי שאתה באת. לכאורה, לא היית קשור למבצע הזה. הגעת מהגזרה השכנה, ולמרות הלו"ז הצפוף שלך, שמעת על התוכנית המסוכנת ובאת לתת ייעוץ. בגובה העיניים. בהתחלה הסתלבטת עלי ואמרת שאתה לא מאמין שמ"מ צעיר מבצע משימה כזו ושהפלוגה שלך היא זו שצריכה לבצע את הפעילות. ואז דיברת ממש בפשטות, מקצועיות, בגובה העיניים ובחיוך שובבי מלא קסם: דיברת על החשיבות של לפרוס רשת למניעת הרחפת אבק מהסתרש"פים, לתרגל את החיילים בירי מטחים, ולתזמן את הירי שלי עם הטנק במקביל לביצוע של הירי מהמארב -הדגשת שזה דורש תיאום והיכרות אינטימית עם השטח ועם צוות הטנק, ועוד דגשים מקצועיים רבים. בפעם הראשונה הרגשתי את התחושה הזו שלימים הפך למושג הזה: "מאה אחוז בנג'י". ולא בפעם האחרונה. המבצע עצמו היה די מוצלח בסופו של דבר, פגענו והשמדנו את חוליית הנ"ט. הצלחנו מאוחר יותר גם לסכל את המנהרה ההתקפית. אין לי מושג כמה חיים הצלנו בעקבות המבצע הזה, אבל אין ספק שהטיפים שלך ייושמו בשטח. בעקבות האירוע הזה נוצר החיבור ביננו.

לאחר מכן הגדוד עלה לקו בהר דב, ואני עברתי לפקד על מחלקת ה'גיל' בפלוגה המסייעת, תחת פיקודו של בנבה, חברך הטוב. מהזווית הזו הייתה לי גישה נוחה יותר לראות את הקשר המיוחד שלך עם החבר'ה בליגה שלך.

אירוע שזכור לי במיוחד מהתקופה הזו ומאפיין אותך מאוד היה אירוע מצגת הפק"לים.

כל מי ששירת בהר דב, יודע שהמ"פ עסוק עד כלות הנשמה. אין לו זמן לנשום. ואתה ובנבה באמת עבדתם קשה מאוד. אתה בגלדיולה ובנבה מ"פ משימות. מ"פ לא ישן בכלל ויש לו עשרות משימות לביצוע ביום. אחת הדרכים להפיג את המתח היה חוש השובבות שלך ביחד עם הקונדסים של בנבה. בשלב מסוים הגיע שָליש חדש לגדוד. הוא ביקש מכם בזו הלשון: "תשלחו לי את מצבָת הלוחמים שלכם ותעשו את זה ברשימה מסודרת של כל לוחם והפק"ל שלו". זאת כדי שהשליש יוכל להציג בכנס קצינים רחב את כל העוצמה הגדודית בטבלה מסודרת על מצגת ובכך להרשים את המג"ד בניתוח עומק של הגדוד כבר בתחילת תפקידו.

מבחינתכם השליש, קצת נתן לכם פקודות: תכתבו את הטבלה בצורה מסודרת ותעבירו לי את החומרים עד תאריך X. אחרי שלא הגבתם לו תקופה (בגלל כל העניינים המבצעיים), הבקשות של השליש לא הפסיקו להגיע, וזה כבר היה מטרד בעינכם. אז החלטתם להפעיל עליו את תרגילי השובבות שלכם. שלחתם לו מצגת מסודרת של החיילים עם רשימת הפק"לים. הפק"לים היו ממש עוצמתיים: יוסי כהן - חץ וקשת, יוגב- בזוקאי, קוליק- חנית, רוגטקה, סייס, מגן אבירים, ועוד. השליש שלא ממש הבין בלוחמת חי"ר התרשם, והציג את המצגת בכנס בראשות מח"ט 769. לנו רק נותר לדמיין את תגובתו של המג"ד והמח"ט כשראו את המצגת.

באחת מהשתלמויות המ"מים שהיו בבית הלל זכיתי למפגש מיוחד איתך, ושם לקחתי ממך המון. הגעתי לבית הלל כשעה לפני תחילת ההשתלמות ופגשתי את אלכס שם, שהיה כעת מ"מ בפלוגה שלך. אלכס סיפר לי על חייל שלו עם המון בעיות בבית שכרגע יושב בשיחה איתך. אלכס ואני צפינו בך, יושב עם חייל של אלכס על פחית קולה וסיגריה בפינת עישון במשך כמעט 20 דקות. אתם דיברתם. אלכס ואני צפינו מהצד. אלכס סיפר לי את הסיפור המורכב מאוד של החייל. החייל יצא משם בוכה ונתן לך חיבוק. ראיתי בפעם הראשונה בחיים הפיקודיים שלי איך נראה הדבר הזה של לתת מקום בעולם. אלכס ואני ישבנו איתך אחר כך עד שהגיעו שאר הקצינים, ודיברנו על הסוגיה הזאת של לתת מקום בעולם.

זה היה מוזר כי עד אז בכל פעם שנפגשנו באקראי זה היה מבחינתי "היכון לצחוקים ובדיחות" אלא שהפעם נחשפתי לעוד רובד עמוק ומיוחד בך, שיחה עמוקה ורצינית, על המקום שיש לתת בעולם לכל חייל. אמרת שצריך לדעת שמאחורי כל חייל, שלובש את המסיכה הזאת שנקראת מדים, יש ילד, שיש לו אמא ואבא שנתנו לו את כל מה שיש להם בעולם הזה, החליפו להם טיטולים בלילה, רצו איתם לרופא, שיחקו איתם בלגו, לקחו אותם לטיפת חלב ועכשיו הילדים האלה בידיים שלנו. והאחריות היא אדירה. ולא זו בלבד, תמיד תזכרו שיש חיילים שאין להם את כל הגב הזה של ההורים – ולהם יש לדאוג הכי הרבה – ובעיקר לתת להם להרגיש בטוחים בנמל מבטחים כשהים בחוץ סוער.

אז אלכס אמר שגם לו הייתה ילדות לא פשוטה (אלכס התייתם מאבא בגיל 8) ויחד עם זאת לא צריך לרחם על חיילים, הם לוחמים. ואז התפתח שם שיח עמוק על ההבדל בין רחמים להכלה. שיחה על תפקידו המורכב של המנהיג הקרבי. את השיחה הזאת של לתת מקום בעולם לקחתי איתי לכל מקום בחיי, עד היום. בשיחה הזו ראיתי את הדאגה האמיתית והכנה לחיילים שלך.

השיחה הזו השפיעה גם על אלכס עמוקות. בשלב מסוים אלכס התמנה להיות הסמ"פ שלך וכשעברת לאגוז היה לאלכס קשה במיוחד כי היית עבורו מורה דרך, מצפן ודמות יציבה ששמה את הדברים בפרופורציות הנכונות.

תקופה קצרה אחרי שעברת לתפקיד באגוז רצה הגורל והיינו שלושה סמ"פים בגדוד: אני סמ"פ א', אלכס שוורצמן שהיה סמ"פ ג', הפלוגה עליה פיקדת עד לא מזמן, ושמעון אחיך הצעיר סמ"פ מסייעת.

שמעון מילא מהר מאוד אצלי את הוואקום שהותרת מאז שעברת לאגוז, את כל מה שעשוי היה להיות חסר, בעזיבתך, אותך ואת הערכים שייצגת. בדרכו המיוחדת שלו, שמעון הביא את הצחוקים ואת הפרופורציות. את האנושיות.

כשמישהו מחייך לידך אתה מרגיש איך כל העולם סביבך פתאום חי. והחיוך הזה של משפחת הילמן הוא כל כך מדהים. זו מתנת אלוהים. זה הופך כל מפגש לקליל יותר, כיף להתחבר. יש קסם שמתחיל לפעול. בשניה. הקסם שלך, בנג'י הוא כמובן שזירה של כל הרבדים העמוקים של חייך, אבל בשבילי הוא בראש ובראשונה חוש ההומור המשובח, בשילוב עם החיוך הביישני אך הנחרץ, מעין מונה ליזה מצחיקה יותר עם עיניים גדולות, חיוך והומור שתמיד מכניס הכל לפרופורציה.

ביולי 2006 פחות או יותר היום לפני 14 שנים, גדוד 51 היה לאחר לחימה מורכבת בעזה (בעקבות חטיפת גלעד שליט), ולאחר שבועיים של לחימה בעזה, מצאנו את עצמנו מוקפצים לצפון לקראת מבצעים בלבנון בעקבות התפתחות הלחימה בצפון. באחד הלילות של נוהל הקרב לקראת מבצע שגדוד 51 אמור לבצע בבינת ג'בייל שבלבנון, רועי קליין הסמג"ד כינס ישיבת סמ"פים. 01:30 לפנות בוקר, אנחנו בתרגולות תנועה עם החיילים באזור אליקים. אלכס ואני שעבדנו עם החיילים באותו תא שטח, הגענו לנקודה, ישבנו מתחת לעץ אלון באזור אליקים ליד תחנת הדלק. חיכנו לשמעון, אח שלך, אבל לא התקשרנו לברר מה קורה, פשוט הכנו בינתיים קפה מתחת לעץ אלון. רועי קליין הסמג"ד הגיע לישיבה. אמרתי לו ששמעון עוד לא הגיע, אז שניה אני מתקשר אליו.. ואז רועי קטע אותי.

הוא סיפר לאלכס ולי משהו שלא היינו מוכנים אליו, לא פיזית ולא נפשית. "היתה התקלות של יחידת אגוז במארון א-ראס. יש לאגוז 5 הרוגים, בינהם בנג'י". פטיש 5 ק"ג לתוך הראש.

קליין מודיע לנו שהוא נוסע עם שמעון להורים שלו ברעננה להודיע להם שבנג'י נהרג. הוא אמר לנו שנתאפס זריז, כי מחר המבצע שלנו בבינת ג'בייל בלבנון, ושחשוב שנסייע לפלוגה של שמעון בהתארגנות. הוא אומר שנפגש ב07:00 מחר בבוקר נבצע מסדר גדודי אחרון לפני היציאה למבצע. קליין עלה על הסופה ונסע. אגרוף לתוך הבטן. ליצן החצר נהרג. אח של שמעון נהרג. אלכס פשוט התפרק לי מול העיניים. בכה בכי קורע לב. ואני אחריו. אנחנו פתאום קולטים שלא נהיה שם בשבילך ולא נהיה שם בשביל שמעון בלוויה, כי יש לנו מבצע מחר בלבנון. זו הפעם הראשונה שראיתי את אלכס בוכה ככה. אלכס התארס עם סבינה שבועיים לפני הלחימה בעזה והוא הבין את המשמעות. במשך חצי שעה הוא סיפר לי מה זה בנג'י בשבילו. כמה הוא למד ממך על אהבה לחיילים. כמה עשית בשביל החיילים שלו. ואיך אנחנו לא שם בשבילך ובשביל שמעון. יש לנו מבצע מחר בלבנון. לקח לנו בערך שעה להתאפס ולחזור לחיילים.

מהמבצע בבינת ג'בייל בלבנון אלכס לא חזר, הוא נלחם עד כלות כוחותיו בתוך מטע זיתים בלבנון מול לוחמי חזבאללה, חיסל את החוליה הכי קטלנית בהתקלות ולא היה מוכן לעזוב את שטח ההשמדה עד שלא וידא שכל חייליו יוצאים משם זאת למרות שהוא פצוע קשה. חלק לא מבוטל מהערכים בקרב ספג אלכס ממך.

גם הסמג"ד רועי קליין לא חזר מהמבצע הזה בשעה שסוכך בגופו בין הרימון לחייליו.

אלו הם לוחמי ומפקדי חטיבת גולני ויחידת אגוז.

ופתאום, ככה פתאום, אני מגלה שהילכתי בין ענקים. ענקי רוח ומעשה. ענקים שראית ביום יום. רועי, אלכס ובנג'י שלושתכם קשורים אלי עמוק בתוך הלב.

היום לומדים המפקדים והלוחמים בגולני ובצה"ל את הרוח שלכם. לומדים על מה היא דוגמה אישית של מפקד, ומנסים לשאוב מכם השראה ודוגמא לפיקוד בגובה העיניים.

כשאני שואל את עצמי מה המסר שאני האדם הפשוט, יכול לקחת מענקי הדור האלה, האם יש משהו שאני חבריך ומכריך יכולים ללמוד ולשאוב השראה?

מה בנג'י היה רוצה מאיתנו? מה המסר של בנג'י אלינו?

לי זה ברור. בנג'י היה רוצה שנאהב.

זו הדרך לתיקון עולם.

"תעשה את מה שאתה אוהב, איך שאתה אוהב, בדרך שלך".

תהיה נוכח ברגע, תהיה נוכח בחיים.

תאהב את האנשים סביבך, תסתכל להם בעיניים, עדיף עם חיוך, תהיה נוכח בשיחה.

תקשיב. תן מקום. תשפיע.

אל תיתן לחיים לעבור לידך.

צור תיקון עולם במעשים. גם אם זה אומר לנסוע עם מקרר באמצע הלילה כי חייל שלך צריך את זה.

תחייך, החיוך שלך בנג'י, הוא 'אור גדול'. הוא מאיר את הדרך. הוא מרפא, הוא מכניס לפרופורציות, החיוך מפעיל קסם מיוחד, הקסם של בנג'י.

את החיוך והערכים האלה קיבל בנג'י מכם ג'ודי ודני.

'בסוף, אין מה לעשות..' זה משפט שתמיד היית אומר.

בנג'י

אתה איתי בכל דרך שאעשה בחיים. כשאדם עם צדקת דרך כזו, השזורה בחכמה אמיתית, חריצות אדירה ועל כל זה מתווסף איש מצחיק בטירוף, אתה מבין שנפגשת עם אדם נדיר וכל מי שפגש אותך לפני שהלכת מאיתנו מבין שלהיפגש איתך זה דבר שהולך איתך לכל החיים. אתה חסר לכולנו מאוד.

צפריר